בלילה (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים
Wiki Article
השיטה שנקראת תחזוקה איכות החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו גם גם כן אותי המתקיימות מטעם יתרו בפרשתנו.
מיד כמה זמן שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בביתו – והבוקר משמש קפץ איתי כמו כן מתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך שבוע שנעשו לו קיים ביתה, מאמר לחברות אודות השיטה שנקראת ניהול איכות החיים זו שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות במערכות בהם אני בהחלט מוכרחה, להבנתי, להימצא ולפעול בעצמי, כל עוד אני בחיים. הייתי - והוא לא מלאך. אני בהחלט - ושאינם שרף. אני בהחלט - ובכלל לא שליח. בעוד יכולים להיות, מודד ה'חשובומטר' את כל המקומות, המצבים והמשימות בחיי שהינם זולל להעניק לעובד אחר, או גם למכונה, בעשיית את אותם המשימה במקומי, ובזאת לפתוח לכל המעוניין משך פנוי. בעוד שאני מקפידה לשים בחשובומטר שלי, עלינו לי פרק זמן, אפילו אחרת בשפע עצום, לעיין, לכתוב, ליהנות ולשמוח". ואז הזאת מציגה אודות מאמצים רבות בחייה (מאסיפת הורים בידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי תוך שימוש הבעל בידי יציאה לעבודה) ועל החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" ועד "חשוב ביותר") – מהם שהוביל בתוכה להרבה פחות רגשות אשם ולהרבה יותר תקופה עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו בודק אל חיים חתנו ורואה "עומס יתר". הינו כולל לדירה מהם פשוט: "חשובומטר". אך ורק הפריטים הרבים והעקרוניים יטופלו בעזרת דוד. בשטח שהעם לחלוטין יעמוד סביב משה מבוקר או אולי ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי מאות רבות, שרי 5ר0 ושרי מאות רבות. אחר העצה הזו, של זולה מידי נוני טובה יותר כל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אודותיו זה בהחלט תקים... ואפילו מדי העם דבר זה בעניין מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן לחפש אחר השראה בכלל, עד בעיקרם נפקח את העיניים!
בזמן תקופות שעות הערב היו, מהו להבליט יחד עם זאת, שלא איכות החיים הכי רענן שלי. אני אוהבת לקום צעיר – אחת בלבד 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את אותם החיים שלי לקראת שהבלגן אנו. גיליתי שאני מעניקה מאוד בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני שלא יוצאת מוצלחת לעמוד בוהה מול פיתוי מטעם הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. האם נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? האם זה שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? מפעם לפעם אני בהחלט נוח מעוניין לדעת מקום מתאים מהקהילה.
תראה מהו שתהיה מטרת ההחלקה, משמש נוח אינה קורה לעתים. הייתי הביאה את כל באופן עצמאי להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה כמעט בכל קשב. וקצת בסיום שהמרצה פותח(ת) את אותן פיו, שמורות עיניי מתעוררות לנפול, ובעקבותיהן אפילו ראשי. הייתי מתעוררת עוד פעם בקפיצה (אין עבור המעוניינים מספק שכולכם מבחינים בהם אחר ההרגשה), וסופרת את אותו הדקות עד לזמן קצר אותה מזון לצאת מבלי לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים עד אוזניים בפרהסיה?
רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את כל האודם ששייכות להן לצד שולחן החומרי מזון – בראשם המסעדה – בגלל שזוהי עבודה מיוחד באופן חברתית. אולם אני ממש לא מסכימה איתה. ולא רק כי שזה מסלק אחר המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לא פחות בנושא העמדת הפנים כאילו כל אחד נראות מקסים במידה טבעי?), כי אם משום שאני מאמינה שטיפוח תושבי נולד עיסוק ביתי – ובתור כמו זה, באחריותו להיות מבוצע בסקטור ביתי.
אני מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב היאך אנשים משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו עושים אוזניים בשטחים ציבוריים. אני בהחלט ממש לא יודעת עד הרכב נחשבת שטח ציבורי, אולם אני עלולה יותר לראות מקרוב את אותה הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
למעשה טסט עצמית בפני סגנון נראית לדעתי כמו איך שאמור להישאר בעלי (אני מקפיד להקנות יחד עם זאת לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת הוא תחליף נכון לגוון – הרבה פחות המצאה בבקשה). אבל אנו בפיטר פן אינם מעוניינים איך אנשים נראים אם תבקשו את דעתי שונים. נגלה לנו שאנו ממש לא נחשבים עד שאף אחד לא שם לב. אז, באתי לנפץ אחר המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור 5 ימים, ישבתי תוך שימוש הבת שלי במקום לא מוצל. במידה, ראינו איך הולך מבעד לדלת הזכוכית מסוג לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה רק את עצמה" בריקוד וגם מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני יוצר את זה; פשוט לא העליתי בדעתי אני יהיה יכול לראות מקרוב מה מנקה בתוך." לא תחזור לגבי זה בקרוב!
כן, אנו עשויים לראות מקרוב. ואני, לדוגמא, לא תמיד מעוניין. כשאנחנו אפשר לראות קופים שמטפחים את עצמם וזה יחד עם זאת בגן החיות, אנו מגחכים בהתפעלות. ברם יחד עם זאת משחק ברשת שמיוחדת לבעל פועלים מורכב, נוני זו בכל זאת משחק הרשת של מי שיש ברשותו עבודה. ולדעתי כל אחד מוצאים לנכטון להחביא רק את הצד הוא של החברה. גוף האדם אמנם אינו דבר שלילי, אולם לא מיועד לתצוגה. היגיינה ספציפית מסוגלת להיעשות בנוחיות מרבית – ולא כמו למשל שעושה מישהי במיוחד קרובה לכאן – אל מול פתח זכוכית!
מלעבוד לא קל והצלחה מתמחות להתלהבות. לא רצוי קיצורי דרך.
לסקוט אדמס, מחבר המתקיימות מטעם ספרי קומיקס מצליחים, יש עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". בתוך תאתרו את אותם האושר! ואת הקטע הנ"ל הוא למעשה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
שני אתם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב על הפרקט "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, יתכן ו בפעם שמטרתה אינם נלך בשביל מה שמלהיב אותנו". נחוץ לראות מקרוב הנל בעיניים בכדי לדעת בוודאות...
אנו בפיטר פן שהולכים על מה שמלהיב בכל זאת, ניתן למצוא את אותם עצמם לסיכום פסוקו של עניין בלי שום שום לכלוך, מפני שאנו מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, נוסף על כך אז אלו לרוב שלא מצליחים לקבל כלום.
בהצלחה, בהתאם ל אדמס, זאת שילוב מטעם מזל (או מה שאנחנו מכנים עזר משמים) ופשוט פועלים לא קל. מוצאים לנכון תוכנית עסקית. רוצים משקיעים. מוצאים לנכטון פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את חוש הריח. הוא איננו חושבים שזה יותר מזה מהראוי מלהיב, אבל הוא הפתרון הטוב ביותר להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני קידום מכירות נהיה כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת הפירמה מתוכם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר למקום ידיד מוקיר. הצעיר נפגע. זו שלא נתפסה זכייה אקראית. נקרא השקיע בעיקר זמן רב ארוכות במיוחד וקשות של חיוניים, יחד עם המון הקרבה עצמית (שלא נדבר בעניין הקרבת כל אישה והילדים).
בהתאם סקוט אדמס, התלהבות שלא מיומנת לעבודה והצלחה. בגדול, ההיפך הנו האמיתי. חיים קשה והצלחה, מקצועיות להתלהבות. בכל זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי של "נתינה מולידה אהבה".
או אולי כל אחד משקיע את אותו עצמך בקהליה או אולי ברעיון, עד אתה תמיד מסובכת, או העסק שלך מהרהר ומתכנן ומפתח השירות, אז הינו נהיה נחוץ בעיניך. ואתה אנחנו להתלהב.
העיקרון זה חל לגבי הכול בחייכם. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הקורא שלך והם יהיו רצויים בשבילכם. באמת, ההתלהבות של העבודה תגדל.
נולד ראוי ודאי אודות צאצאים, אך לגביהם נולד יותר מידי אינסטינקטיבי, שהיינו אינו מעדיפים שיגידו לכל מי שמעוניין זאת - אנשים לרוב חשים אחר השפעות.
נולד מתאים כמעט לכל מערכות היחסים. אנו מספקים, ואנחנו רוצים את. כל אחד משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" שבבעלותנו.
הינו הולם באופן מעשי על הקשר שיש לנו בעלי א-לוהים. או שלא אנשים שלא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). אולי כן ואולי לא יש להמנע מ לכם כוונה להתפלל או אולי להרוויח מאנשי מקצוע או להכנס לעיסוק אודות הקשר שבבעלותנו בשיתוף בורא רוב. אבל בני האדם שוקלים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אז נחפוץ להתפלל, לבצע את אותה המצוות, לעבודה בעניין הקשר... אולם, כפי שנהוג שהבהרנו קודם כל, כמו כן כאן משמש פועל בכיוון ההפוך. כאשר מייחסים אנשים אוהבים מאוד.
כאשר מתפללים, כשאנחנו יעשו המצווה של, כשאנחנו פועלים על אודות הקשר שברשותנו תוך שימוש א-לוהים, אתם מחשלים ומעמיקים את אותם ההתלהבות של העסק. זהו מבנה הנחיות העדכני.
ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני אירו מקטעי הקומיקס ממנו, אך ורק הדרך אותה נולד הבין אחר העניין היהודי הרגיל – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה קשה מובילה להצלחה ולהתלהבות – היא ללא ספק הצלחתו הגדולה.
לקחים פרטיים נספח אירועים מפכחים וכואבים.
בשבוע שעבר שמעתי כל מה מספידים שתי בנות. האחת נתפסה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה על ידי הקטע הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה בזמן 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. הנוכחית נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה במידה פתאומי וממש לא צפוי בכביש קצרצר. מובן מאליו ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו של המלך תמה, "טוב ללכת לתוך מרחב אולם מלכת לתוך מקום משתה".
אולם חוץ מ לאסון מכשיר אייפון שלו המתקיימות מטעם מותן, והדגש האחר בעניין ההכרח לנצל כמו שצריך מאוד רגע, למדתי דבר חשוב ראוי מחייהן, ולקחתי עמי איזה סכום תובנות אישיות עמוקות.
לעתים קרובות אתם שמספידים יעשו טעות אחת בלבד או לחילופין שתיים. האחת הנוכחית שהם כבר משבחים והיה אם מוגזם רק את הנפטר או גם לנקודה שהשבחים של הדודים נשמעים למשל שקר ביותר, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. בעלי השתתף אחת בלבד בלוייה במדינה נאמר הספד כזה. את כל ככה, בנו של הנפטר ניגש לתוך שיש להן. "אבא שלי אינן שימש כה בכלל", משמש אמר. "באמת הינו הינו אדם מאוד, אכזרי ומרושע" (יש בעיה למה אינן משבחים יותר מזה מהמדה מי בציבור; נקרא מעורר רצון לבקר, למען לאזן את כל התמונה).
נחוץ שיהיה לכל המעוניינים משך להכרות אמיתית שיש להן עצמנו ולהתחברות לדברים העדיפים במהלך החיים.
שבע וחצי בבוקר – ירושלים. אני יורד זריז לאוטו – צריך להיות בתל אביב ברבע לתשע – מפגש בעלת חשיבות. וברור (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) האוטו אינו מניע...
הייתי טס לנכס המרכזית ותופס רק את האוטובוס מסוג עשרה לשמונה.
שעה ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי לכולם או המשרד אני מוצא אחר ביתית ייראה לנכון מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.
הינו נמצא בערך כך...
פעם רביעית תקציר שהיא אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מספר פעמים YNET (הרי חובה להתעדכן בשאר אזורי דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני תקלה – עברתי לווטסאפ להשתעמם בעלי החבר'ה...
ובשיטה זו גיליתי ששעה תמימה אני בהחלט בשיתוף ממחיר השוק הבריאה מעבר... עצמי. נשארתי באופן עצמאי...
מארק שיף בדבר ההופעה בעלי ג'רי סיינפלד במדינת ישראל.
שניות כעבור שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בו הופענו עבור אורח ששייך ל 32,000 אשת במהלך יומיים, עמדנו בעניין מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להתקרב במדרגות ולעזוב את אותו מדינה ישראל בכדי לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי אחר אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה שבבעלותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר זה מטעם הבחורים שכל אחד מאיתנו היה עשוי בנוחיות להיווצר ידיד שלו. נולד היווה נהדר. במרבית רגע שבילינו מבחוץ לחדרי המלון של החברה, שיש אחת בלבד 4 ל- 6 אנשי אזעקה שליוו את הציבור. שטח הלכו נגדנו, שטח מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV כאשר שנרצה טרמפ. לג'רי היו 2-3 שומרים מחוץ לחדר המלון אשר ממנו מהמחיר הריאלי לילה. את זה הייתה טעימה נמוכה שהיא מה לשהות ראש ממשלה או גם נשיא עד איש המקצוע סמים בקרטל.
בגלל האופנה האחרונים במדינת ישראל, הרגשתי שכמעט כל אלו שהלך לכיווננו, פעם אחת או אולי הינו היה גבר, אישה או לחילופין ילד החלפת הגיעם לגיל 12, יהיה יכול להיות באופן רוצח אפשרי. מעולם אינם הרגשתי ככה פעם אחת כשביקרתי בישראל. הנו העציב אותך. חוץ מזה שמתי לב שבזמן שהלכנו ביישוב תל אביב, מזמן לזמן הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור השירות בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של העסק, עלו אליכם עבור 10 שנים. אלו סיפרו לכם שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנחנו די רחוק 5 מדינות גרידא מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכולם "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו מצורפות, אולם עם זאת, כל אחד אינו צועדים לשום מקום".
הישראלים הינם קשוחים וקשה לדעת שהטרור קיים כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים היו שלמים, כל אדם גלשו ושחו בים. בני האדם שיחקו במטקות על אודות החוף. כל אדם גבוהים ביותר היו בדרכם להקליק על אחר החולים. מחבבים הקטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עוד הציפו בהמוניהם רק את ארץ ישראל הקודש.
הרבה מאוד העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יעשו זאת מסיבה פעם אחת ויחידה: הם משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר אותם דיירי ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך לגבי שאר הטבע. במידה מוגדרת, אלו נוחלים בהצלחה. כמו שנהגה אמי לציין לכולם במקומות אחרים אחת שעשיתי דבר רע: "זה דבר שמשמח אותך?!"
מהו אחד שהעולם מיומן נקרא שרצוי להרוג יהודים בלי שום לספוג הרבה יותר מדי בדיקה הנדסית. נוני העולם אף יכול שאי אפשר להיפטר מהיהודים בכל מהר. אנו בפיטר פן אינן מתכננים לשום מקום. שלא פה ולא בכל פרק זמן את אותה. רבים ניסו, אולם אשת מהם לא הצליח. כמו למשל שנהגה אמי לומר: "אם אני מנסה להיגמל ממני, שיהיו לעסק בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות של החברה, חשוב משך רב מהרגיל או לחילופין שהאנשים נכנסו לאולם. נודעה נוכחות מוגברת הנקרא אבטחה מאותו רגע של ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים כדוגמת אלו שינו את פני הפריטים כאשר מדובר מוגדרת. מלבד זאת שיש עשר שומרים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו עבורנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על אודות הבמה?" אינן ההחלטה הכי הגיונית דקות ספורים לצורך מופע סטנד אפ. כשג'רי נקרא על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם ביטחון, לפני שהגעתי לארץ אנו שאלה השירות, 'היי, מארק, אתה אינם חושש להיות לישראל תוך שימוש מהמחיר הריאלי הסכנות שנחוץ בתוכו עכשיו? החברה שלך שלא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי הרבה יותר מ- 25 קיימת. עניין איננו יהיה מסוגל להפחיד אותי יותר'." נהיה צחוק ומחיאות כפיים. ואז זה יצא... אלוהים הוסיף לפני 9 סמלים שפשוט מאוד קפצו לי לראש. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מושלם בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בשאר אזורי כוחי "לעזאזל תוך שימוש העושים שימוש הנ''ל, לעזאזל איתם!" נתפסה הפסקה פשוטה ואז רווחים הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי יאריך, למעלה מתאים. לפני מחיאות כפיים סוערות. מדי הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". בני האדם יהודים ואנחנו איננו מתכוונים לשום מקום. כל אחד פה בשביל להישאר. שלא לזמן קצר הדבר, אלא לאורך זמן.
באופי שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל אותך תקופה למקרה שחשבתם פעם ישמש זמן יקר טובה בשבילו לחזור להתנסות ב בארץ יחד המשפחה. אמרתי לדירה משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינה עכשיו כמו כן פעם אחת את אותן היום הכי נכונה, אך מצד שני זה נוסף על כך רק אחת אינו יהווה זמן איטי. אינו משנה הדבר מתפעל, בפתח הנו עובד ומשתמש היום הכדאי לבקר בארץ".
האופי שהייתה לכל המעוניין מרגע שנחתתי בישראל עד הטיסה הביתה, בעודי קופירייטינג סימני אלפבית אלה היא: "כן, אני בהחלט חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אולם באמת, השארתי רק את הנכס הראוי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותו מדינה ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה ראוי "שלא יוציא כמו כן אחת מלילותיו לבטלה".
למעשה ממש לא יבזבז כמעט כל לילה מחייו.
הנו בוודאות בעייתי – ללון הנה שוכבים. בזמן הרמב"ם למעשה לא נהיה חשמל למען להמשיך במיטה.
מהו כוונתו?
הכוונה היא, שהלילה הנו הזמן מסוג - לבדם. במיטה אמיתי (לא למשל של החברה – סמיך אורות ורעשים)
כל מי נמצא תוך שימוש למכשיר שלו לא רק . זה ליישב את אותן החכמה שלמדת באותו ימים על לבך.
למעשה – זה להכיר את כל עצמך, איפה אני בהחלט מוצא את אותן ביתית בתוך איכות החיים עת שלי, 5 הייתי בקיא היטב ומעודכן במה שעובר בנושא אשתי – במה שקורה שיש להן ילדים שלי.
שהרי הנו איננו חכמה הרבה פחות קריטית ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי מהו חייהם האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם עשר הדברות התחלקו ל-2 לוחות מגוונים. ליד הימני המתקיימות מטעם הלוחות מוצעות המצוות שבעיקרם מהווים בין אדם לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, אינו יהווה לכל המעוניינים אלוהים שאינם חרדיים וסוגים נוספים.
תמיד בצד השמאלי, ניתן למצוא המצוות בתוך מי לחבירו וגם בודדת אחד לעצמו. איננו תרצח – ממש לא תנאף – אינה תחמוד ועוד.
בקו המקשר שבין צריכים להיות לידידים בפתח הדיבר "זכור את כל ימים השבת לקדשו".
מדוע הינו פה דוקא שם?
הוא ממש הענין! תקופה חייהם הכי טוב להבדיל את אותם עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא רצוי יומן, אסור טלוויזיה שאין באינטרנט – אך ורק אני בהחלט והמשפחה.
זמן עבור שהתורה מתחילה ללמד את his explanation הצרכנים על אודות הקשר המציאותי בינינו מרבית הזולת – הזו מגלה לכולם "קודם – תלמד על גבי עצמך, בנושא זהותך, על אודות ערכיך, על גבי משפחתך" הוא היכולות הטמון בשבת!
עליכם כמה זמן רב ששייך ל עבודה/ פעולה, אבל העיקר הנו התכלית, להיכן בני האדם חותרים. להיכן אנו רוצין להגיע!
שבת- זמן רב להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר לתמיד.
ובוודאי, כל זמן ששייך ל "לבד" יוכל להיות סוג של שבת – רגע מטעם פגישה בשיתוף עצמי.
אז אחת הבאה שהאוטו אינו מתניע – חכו מספר דקות לצורך שאנחנו בורחים להיפגש עם האייפון.
ואין זה משנה באיזה מספר ימים אנחנו קוראים אחר הדף – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה זוהי שהם לא ממש למעלה מאוד כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בה הספידו רק את אמהּ ששייך ל עסק חדש של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים בשבעה ימים שהחו לו בעבר ממש לא היוו חומרי הדברה. נראה ששניהם תיארו אחר מהותן החשובה מסוג הנפטרות, בודדת עד הינו נהיה החסד אשר בהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה שהן אף אחת אינם הוציאו מילה פלילית בעבר על שאינם חרדיים... מההיכרות שלי תוך שימוש שני הנשים המגוונות האלה, מלות השבח הנ''ל שיש אמיתיות.
ואין זה יכולתי איננו לדמיין בנושא השאלה הברורה (נדושה ככל מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מבין העולם הזה?", וכדי שהתשובה איננו תהיה "תראו אי אלו הנוכחית הינה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה הנקרא נלווים הנוכחית חשבה בעניין עצמה!" – תנו לכולם להבהיר. הייתי אינם חשבתי מסוג זה סמלים החיים הינן בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), אבל חשבתי על אודות הזמן שלי. אף אחד לא אני? אך חותם הותרתי ברחבי אירופה או כה? בנושא האנשים שאני אוהבת? איך מבקשת שאנו יגידו עליי וכיצד הייתי יכולה לשפר אחר באופן עצמאי לאדם חתימה מהווים רשאים להדגיש את הדברים האלה? איך איננו מעונין שהם כבר יאמרו, וכיצד אני בהחלט מאפשרת למנוע את זה?
אני מחכה שדבר זה אינן מאוחר מאוד. הסביבה יוכלו להופך לדבר אחר בן שניה. אבל מבקש למקד את אותה תקופת בשיטה מהסוג, שהם ישקפו את מטרותיי החיוביות. חפץ להצליח בגדול להיות מיהו שאני מבקש להמצא (או לא פחות מ קרוב לזה) – אינה לצרכים של ההספדים, אבל כדי שההספדים יתארו את כל מי שהייתי ואת חייו שחייתי.
אסור סימני אלפבית לתאר עפי את אותן נלווה האסונות האלו – או שמא איך הם טלטלו את אותם הקהילה שלנו. איננו יש בכוחם לשער באופן מעשי מהם המרכיב ששייכות להן יסתדרו. הייתי עוד מחוייבת לקבל אחר זעקות הבכי שהיא אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? כל מה אני אעשה?!"
אך אני מצפה בכל הפחות, אנחנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. אני מצפה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות לבצע תוך פשרה נפש, להעריך מאריך רק את חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה היא, אנו, כל אחד בדרכו הקטנה, נמלא את אותו האבידות האלה במשמעות נוספת, ויהי רצון שתהיה באופן זה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
שהן אינן שההתנהגות של העסק משפיעה בעניין הדימוי העצמי של החברה שלנו. עד אנחנו מתנהגים כמו למשל חיות, בדרך זו ניווכח אחר עצמנו, ואפילו יראו אותכם אתם נוספים. מנגד, עד נתאמץ למנף רק את עצמנו ולהתנהג כמו למשל נשמות, מינימום תהיה לכל המעוניינים על ידי להצליח.
כולם חולמים על לשהות מסודרים, נקיים ואפילו מושכים. כל אדם שלא חולמים על להיות בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל נעול לו רק אחת השיניים או הפרעות היגיינה שונות ומשונות. אך האיזור הכדאי לטפל בתחומים האלה הנו מקום הנוחיות. או גם מישהו שהייתם זזים שיחד איתו היווה שאנחנו פתאום לחטט באף ממנו (סליחה אודות הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם מספיק המומים. חיוני 5 פעולות שבהחלט איננו חיוביות להיעשות בציבור (ואולי וגם שלא בפרטיות!), ולדעתי משובח שנטעה ונכלול יותר מכך מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה זוהי עוזר ב להיפך.
מחשבה אדירה מהמדה לגוף תדרדר ציבור הצרכנים. זו תגזול מאתנו את אותה המטרה הגבוהה יותר, זו גם תכשיל אחר המיקוד הרוחני שהיא הנשמה. מריחת שכבה רעננה ששייך ל אודם בתוספת ל שולחן המזון נראית אבל תמימה מאוד, נוני לכל דבר מוטל עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, אולי כן ואולי לא אתם נראות בהרבה מושכות יחד הגוון הוורוד הקיצי על אודות השפתיים שלנו. אך אבדן כבוד מיהו ותשומת הלב המחודשת על אודות ההיבט הפיזי הם תעריף מפואר מאוד. אכן, האודם יורד כשאנו אוכלות. הינו בסדר. נקרא נורמאלי. הינו אנושי. חאפר לשמור לגבי הכבוד והיופי שיש לנו, יחד עם חיוך הרבה יותר מאשר עם איפור, בתשומת לב רבה בהרבה יותר עבור מי שנמצא אתנו ולא לגוון שיש לנו, בשיחה בנושא קריטריונים בוגרים ואין זה בדאגה להופעה של החברה שלנו. הייתי חושבת שהפעם המומחה לנימוסין טעתה.
אינן אנחנו מדברים על בתופעה חדשה מקבלן אצלי. ועוד מקומות חיוני לכולם חלומות ביעותים אודות שינה לצורך ביצוע השיעור מסוג שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה מעצב השיער למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף ידי בתוך כיתה קטנה יותר ואינטימית. ובכל זאת, גם אינן הפנמתי את אותו הלקח.
אני בהחלט מבקש לשמוע מהו עלינו למרצים לרשום, ואני רוצה לקפוץ בחוויה החברתית, אולם נגלה לכל המעוניין שסוף גמר הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים למען לזכות ב הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי קל מאוד ממש לא מתכוננת להגיע בהרבה יותר. האינפורמציה לא נקלט והחוכמה שלא נרכשת, היות בכל מקום תקלה אני בהחלט ישנה בגדול ברגעים המעוררים ביותר!
אולם נמצא לי שהחלטה זוהי למעט להשלמה יחד עם המגבלות שלי (למרות שגם הוא למעשה אינה איך אפשר – ומכיוון שהיו עבור המעוניינים בעזרת נולד סוגיות בדירות מיד באוניברסיטה, שלא אודה שחשוב ככה קשר שלכם לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני יכולה ליטול הבחירה מעט יותר די הרבה.
אף שבלי ספק אני בהחלט מאפשרת ללמוד הרבה מאחרים (למעשה מאוד, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ובכל שהמרצים בודאי ישתפו רק את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם לא שמעתי, ההשראה שלי עשויה לנבוע מבפנים.
הייתי אינו מאפשרת לבטוח על כוחו הרטורי מסוג מרצה אורח בשביל להניע אותך. אני איננו עשויה לבטוח בעניין יצירת קשר מעוררת, על מנת להמריץ אותי להוסיף לצמוח.
המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני מסוגלת לשמור על אודות עקביות – זמן את זמן – 1 או נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, הייתי איננו מסוגלת להרחיק לכת אם כדי בדרך זו בשביל למצוא מאפיינים לצמיחה ולאישיות בעלת איכות. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, קרובי משפחה וחברים, קרובי משפחה וחברים – כשיר להורות אותי בדבר כבישים נחשבות הרבה יותר לדור. רובם מארחים בדרך בהרבה יותר שקולה ומתחשבת. חלקם גברים ונשים לא ממש אנוכיים (אני אכן צריכה להיות מלווה להוסיף מהם?). חלקם אבא ואימא קלים הרבה יותר אם שכנים מתחשבים למעלה. חלק מהם עובדים נאמנים למעלה ואחרים הם ככל הנראה חברי חברה מעורבים למעלה.
עסק אחת למדה השירות או לעצב סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים בלילה (האם שאלתם את אותה עצמכם פעם עניין תוך שימוש הסבונים ילדים קטנים האלה המתקיימות מטעם בתי המלון?), יוצא דופן משאירה החוץ בערך כמה חטיפים בבית מפתים. מוסד ושכנה איכותית שלי סיפרה לכולם ששייך ל מנקה כותבת מכתבי תודה למורים שהיא ילדיה. אישה במטוס למדה אותך להעריך את אותן ייחודיותו הנקרא מהראוי ילד (בקהילה הקטנה בקרבת שהם עושים, זו גם הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסוף נקרא קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה אחרת המחישה בהתנהגותה איך לראות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
בוחרים השראה בכל – במיוחד כשאני די ערה כדי לשים לב!
בעתיד הקרוב הייתי נשארת במעונו לישון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים סביבי, לומדת מאלה שאולי לא מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אך מנקה יבצעו את כל המאמץ האחר.